גזר דין בתיק ת"פ 371-12-10

רקע

הנאשם הורשע, על פי הודאתו בעבירה של פציעה בנסיבות מחמירות. על פי העובדות בהן הודה הנאשם, ביום 2.5.10 התרחש ארוע אלים בין המתלונן ובין חברתו של הנאשם ואחרות. בעקבות אותו ארוע אלים, תקף הנאשם את המתלונן, הכה אותו ושרט אותו בגבו באמצעות חפץ מתכתי.

להשלמת התמונה אציין, כי בכתב האשום נטען, כי הנאשם השתמש בסכין. הנאשם כפר בתשובתו לאישום כי החזיק סכין והודה רק כי היה מדובר בחפץ מתכתי חד. המאשימה הסתפקה בתשובה זו ועל כן אגזור דינו של הנאשם בהתבסס על נתונים אלו. כן טען הנאשם, כי המתלונן תקף את חברתו של הנאשם קודם לכן באגרופים בפניה ואף הטיח את ראשה בקיר.

טעוני הצדדים

ב"כ המאשימה ביקש להשית על הנאשם עונש של מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי למתלונן. בטעונו שם דגש על חומרת העבירה ועל כך שרק במזל הארוע הסתיים ללא פגיעה חמורה יותר.

ב"כ הנאשם ביקש להקל עם הנאשם. בטעונו שם דגש על גילו הצעיר של הנאשם, נסיבות חייו הקשות, הודאתו והפרובוקציה שקדמה למעשיו, קרי, תקיפתה של חברתו על ידי המתלונן.

כמו כן הפנה ב"כ הנאשם לפסיקה, ממנה עלה כי במקרים חמורים מזה הסתפקו בתי המשפט בענישה מקלה, של מאסר מותנה או מאסר בעבודות שירות.

מתחם הענישה ההולם

העבירה אותה עבר הנאשם חמורה. הנאשם תקף אחר, תוך שימוש בחפץ מתכתי חד. אמנם אין מדובר בסכין, אך ברור כי מדובר בחפץ אשר פגיעתו רעה. הנאשם אף שרט את המתלונן בגבו, באזור הצואר, שהוא כידוע איזור רגיש. יש טעם בדברי ב"כ המאשימה, כי הארוע היה יכול להסתיים בתוצאה גרועה בהרבה מבחינתו של המתלונן (ובעקיפין גם מבחינתו של הנאשם).

עם זאת, לארוע קדמה התגרות ממשית מצדו של המתלונן. אמנם אין בפני נתונים ברורים בדבר הארוע האלים הנזכר בכתב האשום ולא הובאו בפני ראיות כלשהן ביחס אליו, אך המעט שנכלל בכתב האשום מלמד, כי המתלונן נקט אלימות כלפי חברתו של הנאשם. מיותר לציין כי אין הדבר מכשיר נקיטת אלימות מצד הנאשם כלפי המתלונן, אך לא ניתן להתעלם מכך שלא הנאשם הוא זה שהחל לנקוט אלימות ומכך שהמתלונן היה מעורב במעשה אלימות כלפי חברתו של הנאשם.

לנוכח כל אלה, נראה לי כי מתחם הענישה ההולם נע בין מאסר קצר בפועל, שיכול וירוצה בעבודות שירות, לבין מאסר למשך שנתיים.

נסיבותיו האישיות של הנאשם

הנאשם צעיר, יליד 1992. בעת ביצוע המעשה היה בן שמונה עשרה ומספר חודשים ואין לחובתו הרשעות קודמות.

מתסקיר שירות המבחן עולה, כי הנאשם למד עשר שנים ואז עזב את בית הספר ומאז הוא עובד בעבודות מזדמנות ולא שירת בצבא. עוד מפורטות שם נסיבותיו האישיות, ובהן תאונת דרכים קשה אותה עברה אימו, אשר חייבה אותו להרתם לסייע לפרנסת המשפחה.

מהתסקיר עולה, כי הנאשם קיבל אחריות למעשיו, אם כי להערכת השירות קבלת האחריות היא פורמלית בלבד. השירות מעריך, כי הרקע למעשה הוא נטייה בסיסית של הנאשם להגיב באלימות למצבי מתח.

שירות המבחן נמנע מהמלצה טיפולית או שיקומית. המלצתו היתה להשית על הנאשם עונש של מאסר, אשר ירוצה בעבודות שירות.

בדיון היום, השלים ב"כ הנאשם טיעוניו ומסר כי הנאשם החל לפני חודשיים לעבוד כנהג בצורה מסודרת וכי הוא תומך כלכלית בשני הוריו. לאור זאת ביקש ב"כ הנאשם להמנע מהטלת עונש מוחשי, או לפחות לדחות את תחילת ביצוע העונש על מנת לאפשר לנאשם לקבל קביעות בעבודה.

דיון והכרעה

לאחר שנתתי דעתי למכלול הנסיבות המפורטות למעלה, ולא בלי לבטים, אני סבור שאין למצות את הדין עם הנאשם וניתן להסתפק במקרה זה במאסר אשר ירוצה בעבודות שירות. חרף חמרת המעשה, זקפתי לזכות הנאשם את הודאתו, שיש לקוות שמשקפת תובנה ממשית לפסול שבמעשיו, את גילו בעת ביצוע העבירה ואת העדר הרשעותיו. כן נתתי משקל, כפי שציינתי, לכך שלא הנאשם הוא שהחל במעשי האלימות.